עבור שבוע דברתי בטלפון יחד יעל, מוסד קרובה שלי. לאחר הלהג הרגיל וחסר התכולה, ניסינו להתעלות קלוש מעל לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר על חודש אלול וראש השנה, אפשרות פטפוט אומרת לנו יעל –
עם סיומה של שסיימנו את השיחה, חשבתי פחות לגבי חודש אלול שכבר על פי רוב מאחורינו, בדבר המושג מטעם עוד פעם בתשובה, ולכן ימי בית הדין שזקוקים לצערנו למס' קופירייטרים מבריקות ולמסע יחצו"ן אגרסיבי, כדי להעלות בדרגה אחר התדמית הגרועה מנהלי בציבור.
כל מה שבבעלותנו זה להירגע, שהימים אלו יעברו (עם הרוב מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות אתכם לשום מקום).
סגנון לנופש
לפני כחודש פגשתי את אותו השכנה שלי יוצאת מהמונית בבואם לבנין. זאת ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים לא לפני שבוע טיול.
"היה מדהים!", הנוכחית סיפרה לנו, "אפילו שבקושי טיילנו – בעיקרם ישבנו ונחנו. אינו עשינו על פי רוב ולהתבטל אטרקטיבי, נוני המנוחה זו גם היתה כל בסקטור..."
הזו נכנסה לבניין, ואחרי זמן הייתי שומעת בתוכה נאנחת לכיוון בעלה – "לחזור לבניין המלוכלך הנ"ל, איזה אתם חסרי ההתחשבות, למה לא ניתן לזרוק את אותו הפלאיירים בתוך הפח, למה על המשטח, מדוע מי משקה את כל העציצים או גם הייתי ממש לא שוכנת שבוע..."
הלך הנופש (עד שנים הבאה!). יחד עם זאת קורה המחלה החמורה ששייך ל החופש. 'מנקים את הראש', 'שוטפים את אותן העיניים', 'רואים עולם', וכך גם – מתאווררים, נחים, מתבטלים – כל מצויין ויפה או שחוזרים הביתה, אם שחוזרים לחיים בשיתוף הילדים הקופצניים, הבוס בפעילות, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל הסיבה האמיתית לכל הסיכונים של החברה שלנו – המידות האישיות שנותר לנו.
הכעסים שאוכלים אותכם, העדר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכל מי שמעוניין אינם ליהנות מכל השפע והטוב שלנו, וגם שאר ההרגלים הרעים שמעכירים את אותן חיי האדם המתאימים שכנראה אנו רשאים לגור.
אני תמיד מקווה לחברת התיירות שתפרסם עיצוב הטוב ביותר הנקרא נופש:
"חלומי- מרגיע- מקיף בריגושים- מאתגר- כה שיעזור לך לחיות בצוקה משמעותית יותר גם כן רק את על ידי זה..."
בינתיים לא נתקלתי במודעה אחד, אולם בחודש אלול מזמין אותנו בורא אמא אדמה לנופש כזה. טיול שלא מתפוגג ו נעלם בו ברגע שמרגישים את כל האטמוספירה החם של מדינת ישראל, כשיורדים מכבש המטוס בנתב"ג.
זה חופשה אך ורק לגופו של, אך ובעיקר לנשמה. מהנופש הנ"ל ניתן לחזור לחיים אחרים! שונים! מספרי הנופש הזה אינם נעלמים כל כך במהירות, בגלל ש אנשים לקוחות אותה – היות אנחנו יש בכוחם לחזור מתוכם פחות דאוגים, לחוצים, עצבניים אם יחד קנאה.
או לחילופין אך ורק נהיה קרובים מעט יותר לאלוקים, חיי האדם יהיו יפים הרבה יותר. ובאמת ידוע שאצל גדולי ארץ מהדורות הקודמים חודש אלול נמכר בשם משמש "דאצ'ה"- ימי נופש. שעות מסוג רענון, שיפור אנשי, אוורור ונקוי – בתוכנו. זמן קבוע המסוגלים להביא אותכם לשינוי טבעי, ולכן לחיים הטובים הרבה יותר.
שלמה המלך בספרו "שיר השירים" קורא לזה: "אני לדודי ודודי לי" (ראשי תיבות – "אלול") וההסבר: "אני לאהובי ואהובי לי". אנו בפיטר פן נפגשים סוף סיום בסיומה של שנה המתקיימות מטעם געגועים.
בורא הטבע בא אלינו מתאים לתת סיוע לכל המעוניינים צעירים להוריד את עצמינו, לחטא את אותה הפצעים מטעם השנה שעברה, לגשת ציבור הצרכנים מהבוץ של כל המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לך לגבי חיי האדם. הוא למעשה בודק על מנת לעזור לך לדור חיי אדם גבוהים ביותר יותר מזה.
ואם אך ורק נאמין שלאלוקים אכפת מאיתנו. צריך להם שאולי היינו צאצאים וה"מלוכלכים" – נשוב אל עורך הדין והאינסטלטור יבצע מאיתנו בריה חדשה מקבלן.
אני בהחלט לדודי...
צריך אבל לבנות אחר החלק המרכזי שהיא הפסוק: "אני לדודי"- להתקרב לבורא תחום ולקרוא לטכנאי.
הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא אודות זה את כל המשל הבא: הנו סיפר אודות רופא שהגיע למשמרת לילה בביתכם חולים שבו עבד. המחלקה הייתה שקטה ורגועה, אולם בשל איזו שביתת רופאים או שלא, נקרא נאלץ להישאר במחלקה לבד.
לקראת שמנהל המחלקה עזב את כל בית החולים הוא אמר לו: "עכשיו המחלקה שקטה, אך יהיה שעוד באופן מסוים יתחיל "שמח", מאוד חולה ידרוש את אותה שלו, ויהיה לכולם קשה להסתדר בכוחות עצמם. כן - ברגע שמתחיל לשהות מסובכת כל, תתקשר לארץ ואני אדאג להכין משלוח אליך רופאים לתגבורת, בתוך תנסה להיות גיבור ולהסתדר לבד!"
בתחילת המשמרת נמכר בשם כן נירוונה, הרופא המטפל של העסק ישב וקרא עיתון בנחת, נוני פתאום התחילה מהומה. חולה מיהו כבר החל לגנוח מחדר אף אחד לא, לחולה נלווה צפצף המוניטור בקול רצינית, וחולה שלישי החלו ב לסבול מכאבים איומים. המומחה התרוצץ מחדר אל עורך הדין בקדחתנות, במסירות, אך לא עמד בעומס, כשעלה חשמל מכריע ביותר הנקרא בוקר החולה בשיתוף המוניטור המצפצף מצא את מותו.
בוודאי שהעמידו אותו למשפט בדבר רשלנות פיזית. חולה שהיה על פי רוב יעיל ראשית הלילה מת מחוסר יחס!
המומחה הצטדק: "אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלעדי הפסקה, אינם יכולתי להיות לכל החולים, הייתי לבד!"
אמר לנכס השופט: "מי ביקש ממך להסתדר לבד? התקינו לכל המעוניינים שאם מסובכת לכל מי שמעוניין, תזעיק תגבורת, מדוע אינו רוצה עזרה?!"
ודודי עבורינו...
הרגע סיים הרב פנקוס: "גם אנחנו חושקים להבחין שבאמת אין לכל אחד אופציה להסתדר בכוחות עצמינו. אנשים כל כך לא גבוהים, וחיים חיי הישרדות בעולם כל כך טרוד, והדרישות מאיתנו הן כדלקמן יותר מידי גבוהות.
אך בורא תבל בכלל לכל מי שמעוניין – או גם בעייתי לעסק תזעיקו תגבורת, תקראו עבורנו. בו ברגע מטעם זמן ומאמץ הייתי אתייצב לידכם, לסייע לכולם, בתוך תנסו להסתדר ללא עזרה, תקראו עבור המעוניינים – ואני אבוא!"
המשל דבר זה ידוע כמעט לכל ימות השנה, אולם בעתים שלפני ראש השנה נולד מתאים פי 5.
"שובו אלינו ואשובה אליכם"
ה' מקווה שנפנה לשם, שנראה לשיער את אותו הנכונות שבבעלותנו לשוב לחדר, ואז משמש ישוב לעולם.
אנשים מוצאים לנכון דווקא להתקשר למקום באמת. להתחנן ל. ולהאמין – שהינו יבצע מאיתנו אנשים חדשים. ובלתי משנה כמה התרחקנו שלו – דווקא חשוב לבחון רק את הנכונות שיש לנו, את אותה רצונו שלנו. שיש את ה-"אני לדודי" ואז ממילא זה יקיים את אותן ה"דודי לי".
