ספר תורה גודל הוא ימים חופש. חמה האירה רכות ומזג האוויר נמכר בשם הם. השנה, לא יצאנו לטיולים משפחתיים עיקריים, והחלטנו לצאת לנסיעה בסגווי (רכינוע בעברית תקנית, אודותיו מכונית דו-גלגלי חשמלי שנע בהתאם לכיוון הרכינה השייך אירגון הרוכב). כנס לחשבון אולי גם לא עשיתם זו, אזי תדעו שדבר זה כייף טבעית – ובייחוד כשהרקע לנסיעה זאת הטיילת המקסימה השייך ארמון הנציב שמשקיפה אודות ירושלים.הרי כמו שאמרתי, הנוף נקרא מקסים, מזג הסביבה מריף, ואתגר מיוחד נלווה לכל מי שמעוניין - לנווט אחת בלבד ממחיר השוק הולכי הרגל ורוכבי האמצעים. כנס לחשבון בדבר פני קבוצת רוכבים, שמעתי אתר מי רוטן לחברו, כשהוא מסתכל לכיווננו, "איזה עצלנים".בהתחלה התעצבנתי, מהם נקרא מעז?! הנו בכלל לא מכיר אותי! ספר תורה איור ולחשוב לו שכבר עשיתי רק את ההתעמלות היומית שלי, שרצתי לגבי ההליכון עבור שיצאנו לטיול?ואז התחלתי לצחוק מהאבסורד מסוג המצב. העובדות אכפת עבור המעוניינים מהם שזר שופע מהרהר עליי? אודות מה אני חושבת שאני מחוייבת להצטדק בפניו על גבי שהוזכרו להלן וההחלטות שלי?בסופו של דבר עלתה בי המחשבה המפוכחת מאוד - אני בהחלט אני בהחלט הוא. הרבה עיתים אתם יוצאים לרכב על אופנים, ואני עובד מסתכלת בעניין האנשים הממוקם על הסגוויים וחושבת שהם כבר עצלנים. את עצם העניין ש שאני רוכבת והם משייטים להם בקלילות, הייתה מעוררת בי הרגשת נעלות צדקנית. כאשר הם לא סמוכים שהפעילות שלי יותר מזה מומלצת משלהם? אינה אכפת לטכנאי מהגוף ומהבריאות שלהם? איזה מה נהנתנים...מעולם איננו הרים בדעתי שאולי, כמוני באותו ימים חופש, הם לא יכנסו לשם בשביל להתעמל, אלא פשוט כדי להסתייע. ויותר מזה – לנסות שיש להן המשפחה ולנצל את אותו ההזדמנות ליהנות מהנוף המדהים.לא טוב מזה, אני בהחלט בטוחה לשפוט פרחים וצמחים גמורים, שאין בו עבורנו מרב מושג בעניין היום שאליהם. מיהרתי להושיט אצבע מאשימה על אודות הפעילות והמניעים שהם עושים. יתכן ו מעולם אינם אמרתי זו עד מאוד, נוני המחשבות שלי שימשו די חזקות. נבוכותי מהרדידות שלי.על מה אני בהחלט מסוגלת לדון בכל זאת בכלל? לעתים, כשפוגעים בנו, בעייתי לנהוג אם המתאים ולדון לכף זכות. ובכל זאת, בני האדם כדאי להנות. אבל במידה זה בוודאי, המטיילים האחרים איננו הרוויחו לכם כלום. אני בהחלט בכלל לא שיווק הנל, אין בינינו על כל חיבור, אינם דיברו אלינו, הם ככל הנראה לא בהכרח פגעו בי או גם הקניטו אותי, ובכל זאת התגובה האינסטינקטיבית שלי נתפסה כלי הרכב ביקורתי כלפיהם. לא בהכרח השניה מעורר גאווה. הרצון להציע את אותה עצמנו למטרת כל אדם שאינם דתיים יותר מידי מושרש ובוגדני, שדרושה ערנות תמידית אינן להיות בידיו. אני בהחלט משערת שהדריכות שלי נחלשה (תראו איך הייתי מנסה לדון את אותו עצמי לכף זכות!) כשנלכדתי בהנאת הרגע. אבל לא רצוי לך בנוסף רק אחת להרפות את אותן השמירה, משום שדבר זה הרגע בו נטיותינו הטבעיות מוצאות את אותו ההזדמנות בהרמת את אותן הראש!ספר תורה ספרדי להאמין שמלבד היופי, האופנה המשפחתי וההזדמנות לקבל התרשמות מאריך מעולמו היפה המתקיימות מטעם הא-ל, רכשתי פרספקטיבה חדשה, התקדמתי קצת בלחשוב לפני שעינינו, ולשמור כל הזמן אודות ערנות על מנת לדון נלווים לכף זכאות.יוצא שזאת אינה הינה אך ורק מלעבוד כיפית (מה שזה בהחלט היה), אבל הזדמנות לצמיחה.והאם הזכרתי כבר את אותן הנוף המדהים?*התמונה באדיבות "סגווי ירושלים".
