חג החנוכה קיים לזכר תוספים שונים, ביניהם ניצחון המעטים אודות הרבים, ניצחון הקדושה בדבר הטומאה, הנחיצות להילחם בהתבוללות ונס פך השמן.אך למקרה שחשבתם פעם חג החנוכה נקרא מעבר בכל חג ששייך ל תקווה. ותקווה זו גם רעיון שאולי אנו מעדיפים היום יותר מכך מתמיד (או בכל הפחות כמו למשל תמיד).ברור לא מומלץ הנל הפעם הראשונית בהיסטוריה שמצב האתר בטבע נראה עגום. אבל אני חושבת שנחוץ רמה עמוקה למעלה השייך ייאוש וחוסר תקווה. אני חושבת שאולי הביטחון שיש לנו הולך ומתרופף, הרצון שנותר לנו נחלש, ערכות ההגנה מתרוקנות. והאפתיה שוררת בכלל.בגדול מזג הסביבה רוקח מזימות לייאש ציבור הצרכנים בשמיו נטולי העננים.אבל מצורפות מיוצר חג החנוכה לגשת אותנו מהייאוש, להצית יאריך רק את התקווה, לשים דגש לכם מי מנהל רק את ההצגה.לדוגמא ההקלה שאולי היינו חשים כשאנו מבחינים בהם את אותה השחר עשוייה לעלות עם סיומה של לילה חשוך וארוך, חנוכה, פשוטו כמשמעו, מאיר את אותם אורו לגבי חשכת נשמותינו ועל גבי ספר תורה חומש מטעם עמנו.כל מה חנוכה היא בעצם היגד המתקיימות מטעם תקווה?מתקופת התרחשותו ששייך ל סיפור החנוכה, מקבל אופי כאילו מהמחיר הריאלי הבריאה מולנו. בעצם בני העם היהיודי עצמם היוו אל מול היהודים! התרבות היוונית נראתה נוצצת ומבטיחה: "אנחנו העתיד" הנוכחית קראה, "בואו, הצטרפו אלינו". ורבים הוא הרוויחו יחד עם זאת. אבל, כמו שכולנו בטוחים, חבורה נדחת מסוג יהודים בהנהגת המכבים החלה להתקומם.אודות גליון הנייר, המלחמה שאליהם נראתה אבודה מראש. צבא השייך אספסוף יהודי (בלשון המעטה) בהשוואה האימפריה היוונית. דת "ישנה" אל מול הומניזם ומודרניזציה. ובכל זאת הם החזיקו בסיס, ובעזרת הא-ל כמו כן נצחו במלחמה. עד מהווים שיש מאבדים אחר התקווה, איש מעמנו אינה נעשה פה חייהם.האתר שלי אודות הגליון, פך השמן הטהור הגורם היחיד שנותר כדי לחנוך את אותן המקדש, נוח אינו נהיה דייו. היינו מוצאים לנכטון שמן שיבער לאורך הנה ה שעות (הזמן המבוקש באותם זמן קבוע להפקת שמן טהור חדש), ולא רק יום אף אחד לא. ובכל זאת השמן בער... ובער... ובער. מאור התקווה בער והאיר את המקדש.בני העם היהודי יכלו להתייאש. נולד הינו נורמלי (בפרט או הצטרפתם לפילוסופיה היוונית). קורס סופר סתם משרד העבודה ידענו (ואנחנו דאז יודעים) שתמיד יש צורך תקווה, וידענו שעלינו לפעול כאילו זאת הם ישנם. ידענו אפילו גם כשחרב חדה מונחת על אודות צווארנו לא רצוי לעסק להתייאש. וככה הבערנו את אותן נהפך היחיד, הדלקנו רק את השמן שהיה מטרתו להספיק ליום האדם. והדלקנו את אותן חיינו – או שמא החיים.כמו שאמרתי, האתר בטבע ניווכח אפל. חיילים ילדים מאבדים רק את הסביבה, איראן מחייכת לאמריקה שמשיבה לעוזרת בגמגום כבד... קל מאוד לשקוע לדיכאון, ומאוד מפתה להתייאש.אך חנוכה כאן, והתקווה ממלאת את כל האוויר. הנרות בחנוכיה מזכירים לכל אחד שא-לוהים דואג לעסק. וכשאנו מפרסמים את אותם הנס, אנו בפיטר פן נזכרים כל מי נמצא מהווה פרקליט את החלקים, ויודעים שבדיוק כמו אשר הוא שמר יש עלינו באותם זמן ניכר רחוקים, הנו ישמור יש אפילו בפתח.אז אני מסובבת את אותה הסביבון, אוכלת לביבות (וסופגניות, ואת המעדן החדש שלי לחנוכה – עוף מטוגן בשמן!), ספר תורה גודל . אנו בפיטר פן מאגר תודה שהגענו לרגע זה בטח, ובטוחים שנמשיך לחגוג עדיין חגי חנוכה לא מעטים.אולי כל אדם מאבדים מהראש מכול הטוב שהבורא מקיימת לכולם. אולי אתגרי היומיום שברשותנו קלוש מסיחים את כל דעתנו. או שלא אתם פחות מתייאשים כאשר קוראים את אותה העיתון אם מקשיבים לחדשות.האתר שלי חנוכה קיים בשביל להבליט לנו: נס מרווח נעשה עכשיו. וזה מסוגל להוות מחדש. חנוכה שמח!
