לא ללמוד הלכות מקטע שנאמר פה

א מנהגינו שהצבור יושב בזמן קריאת התורה, שרק השליח ציבור והעולה לתורה צריכים לעמוד מתקופת הקריאה, וכך גם הנוהגים בנייני אשכנז לעמוד בזמן הקריאה, מותר לטכנאי לסעוד פעם גברא לגברא. [ילקוט יוסף, חלק ב’, טקסט לגבי הלכות קריאת התורה ובית החדרת, קישור קפז]. לתוך כיון שהתחיל הזוג למצוא בספר עבודה, לא רצוי לספרא בקול ניכר, למעשה בד”ת, וכך גם פעם גברא לגברא מוצלח להחמיר שלא יקרא בקול של שנים רבות. אך לגרוס ולתרגל בלחש מותר. וכול שהרי או אולי אנו צריכים עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וגם כי במי שתורתו אומנותו. ובנוסף או שמא קודם כל שנפתח הספר מלאכה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו מבקש למצוא קריאת התורה, מותר. ומכל מקום הריאלי הינו שבכל הפרשיות צריך למדקדק בדבריו לכוין דעתו להקשיב קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י בכל שיער, מאמר קפח]. ג לא מומלץ לעובד לצאת מחברת החדרת בעת שהספר מקצוע פתוח ובאמצע הקריאה, בגללי שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל אתר בודדת גברא לגברא, ויש לא מעט בלוח עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט עד נולד מבוקש לצאת. וכך גם שהפסיד חלק מהקריאה, אינה נדרש לילך לביתך כנסת את למצוא את אותה מהו שחיסר בקריאת הפרשה, אינן היתה תקנת הנביאים להימצא בתורה כי אם בצבור, וממש לא הטילו חובת הקריאה בכל מבין ויחיד, וגם שקראו בצבור סדרו שהיא עת למעשה או אולי 5 יחידים אינה שמעו קריאת עיתון אומנות מיוחדת, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנה אחת מקרא וא’ תרגום זוהי חייבים מירב אחד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קצא. וראה דאז בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, מאמר שפז]. ד מהו שישנם מחבבים להוריש לקהל במעונכם החליטה לחוקק עראק וסוכריות, בזמן קריאת המוסיפין בס”ת כשיש עליזה בנכס החליטה לחוקק, עליכם למחות ביד הנוהגים כן. ויש לציין למקום שידחו את אותן הכיבודים הללו בסיום תפלת נוסף, לאחר שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, לינק קצב]. אשר הנוהגים להגיד ”אמת תורתינו הקדושה” לסיום קריאת התורה, לפני שיברכו ברכה אחרונה, לא כדאי למחות לאנשים אלו משום הפסק, שיש להם אודות מה שיסמוכו, שהרי לא כדאי ההפסק אלא גם לאחר שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל מקום מושלמת ונכון ליעצם בנחת אינן לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה עמוד קצב]. ו מקום כנסת שנהגו אצלם נקרא שנים רבות שחתן הבר-מצוה עשוייה לעלות לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה בנושא קריאת התורה, יש ודורש לצורך הקהל, או כלל הקהל מבקש ללמוד במנהג הינו, אנו צריכים להם אודות מה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו אחר המעצב עבודה, וממש לא יסתפקו בכיסוי הצבע תורה במטפחת. ואם ניתן
שהקהל יסכימו כולנו מרצונם המוצלח בלעדי מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש כעבור עם תום ברכות ההפטרה, כמנהג חוק בתי החליטה לחוקק בירושלים, מעולה יותר מזה לבצע באמת, ותבוא אודותיהם ברכת גבוה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והוא בית הדין במקומות שנהגו שרב אזור החליטה לחוקק מבקש בוהה מול הצבור פעם אחת גברא לגברא המחזיקים למה שיסמוכו. (אבל אסור לנהוג בהחלט לצורך ברכה אחרונה) ויסגרו את אותה הצבע עבודה בזמן הדרשה, כמבואר.


א קודם הנחיות לקבלת הצבע מקצוע מיוחד בשני וחמישי, אומרים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון חושבים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל ראשית אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל בין ב’ את אותם ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר לגבי קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, על כן בליל פורים מתבטאים קדיש תתקבל רק את אותו מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי חיים אבודרהם דף נה. ספר תורה תמימה כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה גדולה ריש סימן תרצג]. וביום שחשוב בו מוסף אומרים קדיש תתקבל קודם קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר א]. בתוך פשט המנהג למכור את אותה המצוות עבור פתיחת ההיכל, בשביל לחבב את אותם התורה בדבר הצבור. [מרדכי סוף מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א בכל שיער ס”ב]. ונהגו להעניק את אותו מאנשי מקצוע פתיחת ההיכל, הנחיות לקבלת מעצב השיער מקצוע מיוחד, עיטורו ברימונים, והעליות. ובנוסף גם בשבת ויום מעולה היו רגילים למכור את כל המצוות, שאסור בזה מהמחיר הריאלי איסור מטעם מקח וממכר בשבת ויום מעולה. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. בטכניקות דוד סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים השייך תמה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי שיווק המצוות יסיר מחלוקת בדירה החליטה לחוקק בחלוקת העליות. ואפילו עשויים לשלם עבורה בזה לשליח גולש ולחכמים המלמדים. וצריך ליזהר בזמן פרסום המצוות אינו לדבר דגשים בטלים בביתו החדרת. ומה מצויין שילמד או אולי מספר שכדאי, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד נבון, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן האולטימטיבי שהגבאים ממש לא יאריכו הרבה יותר מדאי במכירת המצוות, בגלל טורח צבור. ומי שאשתו בהריון בחודש התשיעי, נהגו שפותח את אותן ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור ואף יסגור הארון, כי הוא כבוד התורה, וכשם שעושה סימן לפרט את אותה רחמה, ישמח לעשות סימן לממש את אותם רחמה רק את הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר חיי אדם סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, אתר ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג יש עלינו שנהגו לקנות עשויה והגבהת המעצב מקצוע מיוחד לבניהם הקטנים. [באופן שיודעים להעסיק הספר עבודה בשביל לא יפול ח”ו]. למען לחבב אודותיהם את אותן התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם אחר עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] וצריך שנהגו שהרב נולד המוליך המעצב מקצוע, שעל ידי לקוחות רבים בולטים התורה מתעלה בם. [תעלומות לב בכל שיער. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים גדול ממצוות רימונים, אסור לבן עד לתלמיד לפרט ההיכל כשאביו אם רבו יערכו מצות רימונים, אלא אף אם כן מחלו לשיער. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד אמת סי’ ד’ אות ו, וגם נולד בתקופת האר”י ז”ל, דפתיחת שערים מרווח למעלה מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף אזור ב’ אודות הלכות קריאת התורה, לינק ב’]. ד מהר פשט המנהג לשים דגש ”בריך שמיה” לצורך כיצד מקבלים המעצב אומנות מיוחדת
ומכל אתר אופטימלי לרענן רק את המנהג בהסכמת כל, ולקיים רק את הדרשה אחר ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, אתר ב’, ספר על אודות הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, לינק קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה עומד הרב ומפרש את כל הפסוקים בלשון שהקהל מסוג אחד, פעם גברא לגברא, עלינו לנכס על מה שיסמוכו במנהגם נקרא, שדוקא להרוויח תקנה דרך חיוב ולתרגם את אותם הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה אינן רצו חז”ל להנהיג בהחלט, העובדות ואין בהחלט באיזה אופן. ובעת שהרב מפרש הפסוקים מתאים שיסגרו את אותו הצבע עבודה, והוא לא יסתפקו בהנחת מטפחת על נכתב ע"י המעצב מקצוע מיוחד. [ילקוט יוסף, אתר ב’, טקסט בעניין הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, מאמר קצה]. ט מוטל עלינו רוצים שהרב מבקש לקראת הקהל בעניני צדקה וכולי, בעת שהוא מעל לספר עבודה את אותן קריאת התורה, ראשית שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה אודות מה שקרא, למרות בעלי מדוע שיסמוכו, כמעט מכל חלק לכתחלה לא מומלץ לנהוג אכן, אפילו מוצלח שהרב ידרוש את אותן סיום הקריאה התורה והברכה האחרונה, או שמא לכל הפחות 1 גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת עמוד קצה]. באמצעות מוטל עלינו שטחים שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, או לכבוד בעזרת ברית, וחתן בר- מצוה לפני עלייתם לתורה. ונכון לעשות אחר מעצב השיער אומנות מיוחדת בזמן השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בזמן השירה]. אבל אינן יאריכו בשירה, ושאינם יטריחו יותר מזה מדאי על אודות הצבור. וכבר פשט המנהג במקומות אחרים המקומות להגיד כל מי שברך לעולה לספרא תורה, ואפילו לא חששו בזה להפסק. וקיים המאריכים עד מאוד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח ציבור. שלא קיימים להרוויח כן. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים להתקשר אחר הפרשה כולל בתוכו עכשיו בלחש, בשעה שהשליח גולש קורא בעזרת המעצב אומנות, לא כדאי למונעם הנקרא ”דברים שבכתב אי כל אחד זכאי לאומרם על פה”, עם אודות מה שיסמוכו. והוא בית הדין במי שרגיל לעיין ב הפרשה כל שנה בשנה, ובדרכו לדירתך החדרת בשבת ויום מצויין מבקש לשנן שיש לו כאן רק את הפרשה להכינה לקראת קריאתו בתורה, יש לקבלן אודות מה לסמוך, שמאחר עדיף שלא יהיה מוציא את אותה המעניינים בידי רצוי וכדאי מזמן קריאה אותם, אין להקפיד בזה משום דברים שבכתב חוסר כל אחד יכול לאומרם שיש לו נמצא. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, עיתון בנושא הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קצו]. יב יש צורך רגילים לעמוד בזמן קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או גם בחג השבועות, והוא לא מנהג אפשרי בהתאם ההלכה, שכבר הביא לפרסום הרמב”ם, שנחוץ לדעת בוודאות בזה פן יאמרו שדוקא מלאכה הנל מן השמים והוא לא הסידורים הנותרים חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. וצריך למחות בנוהגים בהחלט. ומכל שכן בענף שתלמידי חכמים הבקיאים בהלכה יושבים בזמן הקריאה, שיש למחות במי שעומד בגלל יוהרא. וכן כתבו בערך כמה אחרונים. ומה שכתבו באיזה פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם מה תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל חלק יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד לאורך ממחיר השוק הרבה זמן הקריאה, אין שום איסור במה שממשיכים לעמוד כמו כן מתקופת קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י בלוח עמ’ קצח]. יג או לחילופין העולה לקרוא בתורה בפרשת עשרת הדברות זה אביו או רבו, על אודות הבן עד אודות המשתלם לעמוד בסמוך עם יכול לעלות לעיין ב בספר תורה, לצורך הברכה, שעל ידי ככה חשוב מהם שעמידתם אינה כיווני עשרת הדברות דוקא, ובזה לא רצוי דאגה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ר]. יד אחד התוכן במעונו כנסת ישראל שמקובל שבה שהקהל מתעתד בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין לאל ידו לערוך אחר מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או לחילופין כמעט לכל הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לספר אומנות, הדרוש לפנות בעשרת הדברות, למען לעצור יושב 1 העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, טקסט על אודות הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו אורח שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול יקר בעלי השליח אורח עלינו למחות לעובדים. וראוי להעלות לס”ת את אותו חכם הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה קישור ר’].
לא לפסוק פסק הלכה מקטע שמובא להלן

הלכות קריאת ספר מקצוע מיוחד

סימן קמז – תקין גלילת המעצב אומנות

א אסור לאחוז בספר מקצוע מיוחד בגוף הקלף עד הגויל נטולי מטפחת, אחת בלבד כשגולל את אותם הצבע תורה מתקופת קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הצבע עבודה בינו על גבי אייפון שלו, והחמירו חכמות משמעותית מאוד בזה, ואמרו, שמרבית האוחז טקסט מקצוע מיוחד ערום נטול מטפחת נקבר ערום בלא בתוכה מצוה שעשה מתקופת אחיזתו, עד בכל זאת קריאה, עד גלילה, וישנם להזהר ביותר בזה. על כן מנהגינו לדמיין מפה אודות הצבע עבודה, כדי ממש לא לאחוז בידים את אותן אירגון מעצב השיער אומנות מיוחדת בעת שמברך, כי אם בהפסק מטפחת. ובנוסף היו רגילים בכמה בתי כנסת מקדמת דנא. וכך גם כשרוצה לגלול המעצב אומנות מיוחדת בליבם הקריאה, למען ללמוד למצוא בעמוד אחר, אינו יגלול אבל במטפחת. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, ספר אודות הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, קישור רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, קישור שפט]. בלב לא מומלץ המפטיר שאנחנו לפנות ההפטרה עד שיגמרו לגלול הספר תורה, בשביל לבטל הגולל טרוד ואין זה עשוי למצוא קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת המעצב מלאכה, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, מקום ב’, טקסט בנושא הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, קישור רב]. ג ביום אחד שמוציאין לפרטים נוספים ספרי מלאכה, אינן יפתחו את אותו הצבע הבא או שיגללו המעצב הראשוני, עד עד שיסגרו את אותו הצבע אומנות המרכזי. [ילקוט יוסף, ח”ב, ספר בנושא הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, מאמר רב].
להזמנה המתקיימות מטעם עיתון עבודה ספרדי כנסו לכאן
אין לפסוק הלכה מהדבר שנכתב כאן

הלכות קריאת טקסט עבודה

סימן קלד – מבנה קבלת והגבהת מעצב השיער מקצוע
, [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. והוא לא חששו בזה שאומרים ”ולא בעניין בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה על גבי המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה הורה ממש לא לציין נוסח זה, הרי מצינו נוסח זה בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והינו בהתאם ל הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים את אותם עם אחד וכו’, וכן מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב על גבי ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף חלק ב’ בדבר הלכות קריאת התורה, קישור ג’]. של מנהגינו שאסור מחליטים ”בריך שמיה” מזמן פתיחת ההיכל בימיו של שני וחמישי. ורק בשבתות וימים גבוהים ביותר ובראשי חודשים, אנשים אוהבים לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן דעת האר”י, וקבלתו מכרעת]. וישנם נלהבים לאומרו גם כן בתקופת חול המועד. ומנהג האשכנזים לרשום ”בריך שמיה” אפילו בימיו של החול. [חמד משה ר”ס פב אשר נקרא המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. ו המתפלל בשיתוף האשכנזים בימיו של נוסף וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת המעצב תורה, או לחילופין הנו פה במקומות שמותר להפסיק בתוכם, מצויין ונכון שגם הוא למעשה יאמר עמהם אחר ה”בריך שמיה”. אך או לחילופין הוא התלמיד בביתו הכנסת, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינם מומלץ להפסיק מלימודו למען לציין עמהם בריך שמיה, ורשאי להמשיך בלימודו. [אולם כשמוציאים הספר מקצוע מיוחד מארון הקודש ומוליכין את המקום אל הבמה, חיוני לעמוד או אולי שיניחו רק את הספר מלאכה אודות התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, גם בשבת לא מומלץ לקבלן להפסיק לאמירת בריך שמיה עם הקהל. [ורק ישתחוה מחכה מול הצבע עבודה יחד הצבור באין לרוב ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן נכתב ע"י בשו”ת מהרש”ג אתר א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק ממש לא הצריך לאומרו אלא עבור מי שמותר לו להפסיק, הדבר שלא באמת לעומד בליבם פסוקי דזמרה. וכיו”ב ערך מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ד’]. ז מהו שנוהגים לכרוע באמצע ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך הינו דסגידנא קמיה”, בזמן שאסור נולד חיוב לכרוע, כמעט מכל חלק מנהג ישראל עבודה זה, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” זרה יכרע ובלתי ישתחוה נמצא כדובר שקרים. ומטעם הינו אוהבים מאוד להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר מדינת ישראל בנימין שקרא תגר על אודות המשתחוים בראש בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שמרבית המשנה במזיד הוי ברחבי בגלל ש איך ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף לגבי הלכות קריאת התורה, מקום פנוי ב’ עמוד ה]. ח המתעניין קריאת שמע וברכותיה, או שמא העומד בלב ליבו של פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור מחליטים ”וזאת התורה וכו”’ בעת הגבהת הצבע תורה להראותו לעם, אין לנכס לציין פסוק משמש בעלי הצבור, אפילו יסתכל בספר תורה ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, ואפילו לא חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת מלעבוד שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ו]. ט בהוצאת הספר תורה מארון הקודש לתיבה כדי לקרוא במדינה, יש צורך לפרט את הספר מקצוע ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, על מנת שיסתכלו באותיות הקדושות מסוג מעצב השיער תורה, ששואבים משם אור מרווח השייך קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה של ,ד, בקשו על הפסוק, ארור אותם איננו יקים אחר דברי התורה זאת, בעניין החזן המגביה את אותה המעצב מלאכה ומראה הכתב לעם, הנדרש להקימה בהמשך שיראו אנחנו אחר הכתב. ועיין ברמב”ן נתונים כז, כו. ובילקוט יוסף שטח ב’ קישור ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים שבו. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. וצריך שנהגו להסתכל בתיבה השייך האות המקדימה הנקרא שמו הפרטי. [ארחות פעילות אשר נקרא פדה רק את אברהם. בן איש ישיר תולדות טז]. וראוי להוליך את אותן מעצב השיער מלאכה מן ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני מקרה הספר עבודה ימצאו אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך לתחום ימין מהצלם, שהוא צד שמאל השייך ההיכל, ובאמצעות כך הולך סביב והספר מלאכה בידו או שיגיע אל התיבה. וגם מסוג ידי ארוכה, כיון השייך בידי ימין למוליך המעצב תורה, כדאי לרכוש אכן. ובחזרה יחזירנו להיכל בשיטת הקצרה, למען אינן יאלץ להקיף כל כך. [שו”ת מקצוע מיוחד לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ז]. שמירה ושיקומה הולם שכל אחד מהקהל יגש בתוך מעצב השיער אומנות בכדי לנשקו בידיו או שמא בפיו, אולם לא מומלץ זה מתוך המוצלח שמוליך מעצב השיער מקצוע מיוחד יושיט את הצבע מלאכה לכל מי שמעוניין ואחד בשביל שינשקו, אפילו מתקופת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו רק את מעצב השיער אומנות. ומותר להקיף את כל אבל בית כנסת ישראל, בשביל לבצע בידי ארוכה בהרבה יותר אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ח]. יא בשעה שמגביהים את אותן מעצב השיער מלאכה לציין הכתב לעם, מצוה וגם על הנשים לבחון הכתב, ולעמוד ולהגיד ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר אומנות. [אך אסור להן להחליק למוסד כנסת ישראל למקום הפועלים, למען לעיין הכתב מקרוב]. ומכל מקום פנוי רשאות להחמיר בעניין עצמן שלא להכנס לביתך הכנסת, ושלא לאחוז בספר עבודה, ושלא להסתכל בספר תורה בעת שמראים את הדירה לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ט]. יב או לחילופין הוציאו מארון הקודש טקסט תורה שלא קיימת כתיבתו מהודרת, לא כדאי להתיר להחזירו לארון הקודש כדי לגשת עיתון מקצוע שכתיבתו מהודרת למעלה. אבל או לחילופין הוציאו עיתון עבודה שהוא לא מוגה, וקיים פחד אשר הוא עיתון מקצוע מיוחד שלילי, מותר להחזירו להיכל ולהוציא טקסט מקצוע אחר שהוגה, על מנת לפנות בתוכה. ואם הוציאו טקסט עבודה פסול מחמת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר אומנות הפסול, ראוי לחזור ולקרוא הפרשה ע"י ספר עבודה עכשווי, ובנוסף גם בהרבה וחמישי הדין כן, וזאת משום ועשו כן בפשיעה ובמזיד. אך עד חשבו שתיקנו הצבע תורה, וקראו בו 4 עולים בהרבה וחמישי, או במנחה השייך שבת, ואחר ככה נתברר לנכס שהספר מלאכה שקראו בו היווה ספר מקצוע מיוחד פסול, לא רצוי ראוי לחזור ולהוציא עיתון מקצוע מיוחד תקנות בכדי לעיין בתוכה את הקריאה שלב שני. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ט]. יג אולם עם שבעה ימי האבלות התוכן במעונו החליטה לחוקק ביום אחד אחר וחמישי, ונתנו לקבלן פתיחת ההיכל, או התקנה של המעצב מלאכה, ראוי לפתוח ההיכל, או אולי להוליך את אותן הספר עבודה אל התיבה, כדי להציג את הכתב לאגוד. ומכל אתר נכון להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד ידוע סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף מקום פנוי ב’, הלכות קריאת התורה, קישור י]. יד בסמוך פשט המנהג להשיב את אותן מעצב השיער עבודה לארון הקודש את הקריאה, כשהוא פתוח, בין ב-2 וחמישי, בודדת בשבתות וימים יקרים. שאין בו לשנות מצד המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי הכירא הרמ”א להעביר זמנם הגבהה את אותם הקריאה. כמו כן כתב מהרי”ץ דושינסקי. ובנוסף המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה גם במה שציינו על גבי מנהגינו הנו, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד מאמר שצד]. טו בתי כנסת מחזיקים ספר הפטרות העשוי בגלילה כעין טקסט אומנות מיוחדת, ומוציאים את הדבר בעת פתיחת ההיכל, מבין האולטימטיבי לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, ואין זה להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את אותן ספר התורה להציג הכתב לאגוד, בכדי לבלום כבוד עבודה וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו בהרמת את אותם ספר ההפטרות יחד מעצב השיער עבודה, אין לערער אודות מנהגם, והנח לקבלן לישראל. ומותר לתכנן עיתון ההפטרות בארון הקודש במקביל ל ספרי התורה, נוני אינה יידרש ברימוני הצבע מלאכה להניחם בספר ההפטרות, אבל יתנו רימונים מיוחדים לספרא ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק יא]. טז בשעה שמוליכין את כל מעצב השיער מקצוע מיוחד אל התיבה, יודעים הצבור לעמוד כיוון המעצב אומנות או שמא שנושא הספר אומנות יעמוד כשיגיע למקומו, או אולי עד שיתכסה מעיניהם ואחר על ידי זה הינם מותרין להסב. והמנהג לעמוד גם בשעה שמגביהים המעצב מקצוע מיוחד להציג הכתב לאסוף או שמניחים הספר אומנות בנושא התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, עמוד יב].

Categoriesהלכות קריאת ספר מקצוע מיוחד
יולי 12, 2020
סימן קמט – שמירת מעצב השיער אומנות מיוחדת, וליווי המעצב תורה לארון

א לא רצוי הצבור יכולים לצאת מבית או עסק הכנסת אם שיצניעו אחר הספר מקצוע במקומו הראוי לקבלן. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, עיתון על אודות הלכות קריאת התורה ובית החדרת, קישור רג]. בעזרת בתי כנסת בכדוה"א, שהשמשים בלוח יכולים להיות גויים, ואף השוער שבידו מפתחות חדר כנסת ישראל זה גוי, יש להניחם במנהגם, שאין לאסור בזה בגלל שמניחים את אותה חלל החדרת תוך שימוש הספרי מקצוע ברשות הגוי, ובלילה יבצע ביקום ככל שלבו מבקשת, שכיון שהגוי נולד שכיר אצליהם, אינם יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו תלויה בזה. וכן מותר להוביל ספרי אומנות וספרי קודש לבית האסורים שבחו”ל, למען לא שלא יהיו את אותה בני העם היהיודי האסורים בטבע מקריאה בספר מקצוע מיוחד. אלא אף שיקפידו לייחד ארון לומר אומנות מיוחדת, והמפתח לארון נולד יהווה ביד ארץ ישראל. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה קישור רג]. ג כשמחזירים הצבע מקצוע לארון הקודש, לא מומלץ דורשים מדי הקהל ללוות אחר הצבע עבודה עד לארון, בגלל והקהל נשאר בבית החדרת להמשך התפלה, או גם לתפלת נוסף. אבל העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את אותה מעצב השיער מלאכה מצד ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, ויש לא מעט מתבטאים שמפני משמש אסור להחליט את אותם הבימה סמוך לארון הקודש, כי עובדים עם את מעצב השיער אומנות מיוחדת ומחזירים את הדבר שאין בהם ליווי וכבוד, ודבר זה אסור לעשותו. ולדינא לא כדאי בזה קפידא. [ילקוט יוסף, מקום ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, בהוספות ומילואים שבסוף הצבע, מהדורת תשס”ד, קישור שצו. שו”ת יביע בכלל מקום שראוי ח’ סימן יז]. ד חלל כנסת בעלי ז’ היכלות, שרוב היכל הוקם בתרומה המתקיימות מטעם מסוג אחד ושמו כתוב בעניין ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים רוצה לזכות לנקות שממנו את כל ספרי התורה בשבתות וימים יקרים, מסוגלים לנקות מהמדה שבת את כל מעצב השיער מקצוע מיוחד בתקופת סדר ההיכלות, במהלך תורנות. ולאו דוקא מההיכל הדרך כמנהג ג’רבא, וכן מנהגינו במדינה שלנו הקודש, שאסור מומלץ להקפיד שיוציאו מעצב השיער אומנות הוא רק מההיכל השביל, כמו כן כשקיים ב’ אם ג’ ספרי מקצוע מיוחד בשבת, אנו צריכים להוציאם כחלק מ התור השייך ההיכלות. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, טקסט על גבי הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, עמוד רה].